מלחמה וילדים – איך נוכל להיות שם עבור ילדנו ביום שאחרי?

שבועות מלאי סטרס, חרדה ומצוקה עברו עלינו ועל הילדים. מה חשוב לדעת על התקופה שאחרי, איך תשפיע המלחמה על החיים שלנו ושלהם, וגם כמה טיפים של נשות המקצוע שאיתנו באינדקס 'ילדתי' שיעזרו לנו להכניס חזרה איזון הביתה.

מלחמה וילדים – המקור לשינוי התנהגותי

על פי אודליה פריד, מדריכת הורים בגישה ההיקשרותית: "כמובן שהטריגר הוא המלחמה עצמה, אבל את ההשלכות אנחנו נראה עוד אחרי שהיא תסתיים, שבועות ואפילו חודשים, וזה לגמרי תקין. תחושות של לחץ ושל חרדה מעוררים אצל כולנו באופן הישרדותי את הצורך להיצמד. הבהלה מעוררת אצלנו מרדף אחרי משהו מוכר: פיזית ורגשית. יכול להיות שנחווה בעצמנו רצון להתכנס, להישאר עם הקרובים אלינו, אבל אצל הילדים הצורך הזה יהיה מוגבר- זו יכולה להיות היצמדות משמעותית כמו לא לאפשר לנו לעבור מחדר לחדר בבית, היצמדות לכל מיני חפצים ובהמשך (שיבוא אלינו לטובה) גם חוסר רצון להיפרד בבוקר.

חשוב להבין שזה מנגנון הישרדותי וגם חיוני, עצם ההבנה הזאת מורידה חלק משמעותי מהעומס הריגשי שאנחנו מרגישים לנוכח ההתנהגויות האלה.

מלחמה וילדים – מה כדאי לעשות? הפוך על הפוך

להזמין את הקירבה, להיצמד בעצמנו, להיות נוכחים גם במקומות, אירועים ופעילויות שהם מסתדרים בהם בלעדינו.

"אני כאן במטבח אם תרצי להצטרף", "אני יוצאת לזרוק את הפח, בא לך ללוות אותי"? "אני נכנסת להתקלח, רוצה לשבת ליד הדלת"?

כשהם מרגישים שאנחנו לוקחים אחריות על הקירבה הפיזית והרגשית – הם יכולים לאפשר לעצמם להרפות."

מלחמה וילדים – חשיבות הבכי

על פי דניאל מנו, מנחת הורים בגישה ההיקשרותית ותקשורת מקרבת: "בתוך מלחמת הבבושקה הזו, מלחמה בתוך מלחמה מתמשכת, יש דבר אחד שיכול להקל מאוד על הילד: בכי.

זה אולי נשמע מפתיע. רובנו גדלנו בתפיסה שבכי הוא סימן לבעיה.

אבל מחקרי מוח בתחום הרגש מראים אחרת: דמעות מאותתות למוח הצלחה. הן מסמנות שהרגש השלים את מסלולו באמיגדלה – מרכז הרגש במוח – והגיע לנקודת פורקן.

בנקודה הזו, המוח מבין שהוא התמודד, גם עם מה שחשב שלא יוכל לשאת. שזה עבר. ושהוא יוכל להתמודד גם בפעם הבאה.

מלחמה וילדים – איך נלווה אותם דרך הרגש?

1) ניצול הזדמנויות – בפעם הבאה שהילד בוכה סביב מסך, אוכל או מקלחת – ננסה להתפנות ולשבת איתו רגע בתוך הקושי. בלי לייפות, בלי לפתור. רק להיות. בהרבה אמפתיה ורכות, שמאפשרות לבכי לזוז מתסכול לכאב.

המעבר מבכי של כעס לבכי רך של עצב – זה מה שאנחנו מחפשות.

2) יצירת הזדמנויות – צמתים יומיומיים כמו בוקר מוקדם, ערב, או הרדמה – הם רגעים טובים. לשבת ליד הילדה, להכניס רוך, אכפתיות, להפעיל את התלות הבריאה שלה בנו.

ליצור תנאים שמורידים הגנות ומזמינים פגיעות: “אהובה, היה יום קשוח ורציתי לשבת איתך כמה דקות. איך את?” , “נבהלת כשצעקתי עליכם היום? אני יודעת, ממי שלי.”

בטח גם לך קרה שהרגשת הקלה או אפילו צחוק אחרי בכי משחרר. זה לא מקרי.

בכי הוא לעולם לא הבעיה – הוא הפתרון. זה לא תמיד פשוט. קשה לראות את היקרים לנו בוכים.

אבל אם נצליח ללוות אותם דרך הרגש – נגיע איתם בבטחה אל הצד השני.

מלחמה וילדים – היום של אחרי

על פי הדר חדד, מאמנת נוירו-מוטוריקה לילדים עם קשיי ויסות, קשב ולמידה: "בשנים האחרונות אנחנו למודי ניסיון, לא בקטע טוב, הניסיון העשיר שלנו בלהישאר בבית עם הילדים. אם זו מגיפה או מלחמה, אנחנו כאן כדי להעביר את הזמן בבית בטוב.
אם עד היום חיפשת פעילויות שיעבירו את הזמן עד הארוחה הבאה, או פעילויות לילדים שיתנו לך רגע של שקט.
אני רוצה להראות לך סוג נוסף – פעילויות לבניית החוסן המשפחתי והאישי של הילדים שלך.
רוב הפעילויות באמת לא מצריכות הרבה אביזרים. בטח שלא מיוחדים.

מלחמה וילדים – החזרת תחושת השליטה אחרי המלחמה

הביטי ימינה ושמאלה – מכל מקום הילדים שלנו מקבלים מסרים אשר מגבירים את הלחץ והסטרס.
אזעקות, חדשות, אמא מדברת בטלפון, אמא ואבא מדברים על מה היה היום, אין גן או ביה״ס, חנויות סגורות בגלל המלחמה, אין חוגים בגלל האזעקות, בודקים איפה המרחב המוגן הקרוב לכל מקום שאליו אנחנו הולכים.

אלה מצבים שמחזקים את תחושת ההישרדות שלנו ואת תחושת חוסר השליטה.
בימים כאלה הילדים שלנו זקוקים לחוויית שחרור המתח וחוויית שליטה. אלה יחזקו אצל הילד את יכולות הוויסות, הבקרה והרגיעה.

מלחמה וילדים – משחקים לעיבוד חווית המלחמה

גילגול לאחור – להתגלגל לאחור על מזרון יוגה. לשבת על קצה הספה כשהגב של הילד לכיוון הפתוח ולהתגלגל לזרועות אמא, לעשות פו לבועת סבון ולגרום לה להתרומם למעלה למעלה כשהראש שלי מביט מעלה.
כל אלה מערערים את שיווי המשקל שלנו וגורמים לנו לתחושת בהלה, אחריה תבוא הרגיעה.
פעילויות כאלה גם מפעילות את עצב הוואגוס שמאוד חשוב להפעלת המערכת המרגיעה לאחר כל הלחצים שחווינו. 

מלחמת כריות – אם תשימו לב הילדים שלכם בטח רוצים לשחק במשחק הזה. אני תמיד חשבתי שזה משחק מסוכן שמסתיים בבכי. אבל האם הפתרון הוא לא לשחק בכלל!?! כנראה שלא.
אם תשחקו עם הילדים שלכם הם יחוו ביטוי אגרסיות חיובי, הפרשת דופמין ותחושת שליטה.
בזמן שתשחקו עם ילדכם מלחמת כריות נסו לגרום להם להכניע אתכם. אם תשכבו על המיטה בזמן שהם חובטים בכם ותצעקו בצחוק ״אההה, הצילו…אני נכנע״ יתקיים כאן היפוך תפקידים.
מתי הילד שלכם שלט בסיטואציה המשפחתית מולכם? אנחנו ההורים תמיד אומרים לאן הולכים ומתי.
במיוחד עכשיו – האזעקה מנהלת אותנו. לאן הולכים ומתי. הפחד והחוסר אונים שולט.
פתאום הילד הוא השולט. משחק היפוך תפקידים עוזר להם לעבד את חווית חוסר השליטה וחוסר האונים שנובע גם מהמצב שלנו. 

שחקו כל הדרך אל הצחוק – הצחוק עוזר לשחרר מתחים.
״כאשר ילדכם צוחק במהלך סוגי המשחק השונים האלה, משמעות הדבר מן הסתם שהוא מרגיש בטוח מספיק לשחרר מתחים. איזון נכון בין ביטחון למתח הוא המפתח למשחק מוצלח״ ד״ר אלטה סולטר מתוך הספר ״משחק ההתקשרות״.