ילדתי המקום שלך אחרי שילדת
סיפורי לידה

חוויה עוצמתית, טבעית ופעילה – הלידה המופלאה של פלג

לא יודעת למה, חייתי בסרט שאלד בשבוע 37.
בעצם אני יודעת למה, כי חשבתי שזה שאני מתאמנת אימוני היט ופילאטיס מכשירים עד שבוע 37+ יקדם את הלידה… וגם הרגשתי מוכנה.

שתיתי חליטות סרפד ופטל, עשיתי טיפול במים, רפלקסולוגיה ודיקור סיני, סקס, כדורי שוקולד, נשימות וחיות אחרות😋.

בעיקרון הייתי בחרדות להגיע לשבוע 41 כמו בלידה של אופק הבכורה שלי.

לקראת שבוע 39 (כשראיתי שזה לא קורה, פרט לצירים קלים בשעות הערב, כאלו שחלפו בלילה) החלטתי להרפות, לשחרר, להירגע באמת ולתת לגוף ולעוברית שבתוכי להחליט מתי לצאת לעולם.

בשבוע 40+1 עלינו לרמב”ם למעקב הריון.
לא הייתה פתיחה והלידה לא נראתה באופק.
היום שלנו המשיך כרגיל.

אחה”צ התחלתי להרגיש כאבים כבר יותר רציניים (ממה שחוויתי בכמה ערבים בשבועיים האחרונים).
אספנו את אופק, מההורים שלי ועשינו “נוהל ערב” כרגיל.
אחרי שנרדמה החלטנו לעשות ערב זוגי מול סרט טוב (השליח האנגלי, ממליצה!) עם ממרחים וגבינות.

לקראת סוף הסרט התחלתי להרגיש צירים טיפה יותר עוצמתיים כל 5-6 דקות.
הרגשתי שהנה זה מתחיל…

אייל עזר לי עם מכשיר הטנס, הנחתי על הצוואר את השלט שלו, התיישבתי על כדור הפיזיו, התחלתי לנוע וקראנו לאחותי לבוא (ידעתי שאני רוצה שהיא תהיה בלידה. אני ליוויתי אותה בלידה האחרונה שלה והייתה חוויה מדהימה ומיוחדת).

היא הגיעה ובינתיים קראנו לאבא של אייל כדי שישמור על אופק שישנה.
הודענו לאמא שלי והתייעצנו עם ריטה, אמא של אייל שהיא מיילדת ברמב”ם, האם כבר לעלות לבית חולים.
התקלחתי וכבר אז הרגשתי איך המים עושים לי כל כך טוב בכל ציר שמגיע.

יצאנו לדרך…
הגענו לרמב”ם, השעה הייתה כבר אחרי חצות (הייתה לי הרגשה שפלג רצתה את התאריך עם ה-13)

סיפור לידה
בדקו לי פתיחה ולקחו מדדים.
פתיחה 1.5 ומחיקה 80.

התחלה טובה, אבל רק התחלה.
יצאנו לסיבוב בחוץ, להתהלך קצת, לנוע, לשאוף אוויר, עם המלצה לחזור עוד שעה וחצי.

אייל ואחותי עזרו לי עם נענועי אגן ולחיצות בגב התחתון ברגע שהגיע ציר ברחבי הקניון ברמב”ם (שהיה ריק לחלוטין מן הסתם) וברחבה החיצונית (לא היה לי אכפת מי רואה אותי באותו רגע במהלך ציר).
כשהלכתי לשירותים עם אחותי ראיתי שהפקק הרירי יצא וזה ממש עודד אותי שאני בתוך התהליך, זה ממש מתקרב…

עלינו לחדרי לידה ונכנסנו לחדר לידה טבעי עם חדר אמבטיה גדול וכמובן כדור פיזיו.
המיילדת הציעה לי לעשות חוקן (משהו שבחיים לא עשיתי) וואלה זה היה ממש משחרר, מרוקן והאמתי שגם עזר להתקדמות.
קיבלתי גם מנה של אנטיביוטיקה מאחר והיה לי GBS חיובי.

בחדר לידה הייתה גם מיטה אבל לא הסכמתי לעלות עליה בשום שלב, פרט לבדיקות פתיחה.
ידעתי שאם אעלה ואשאר עליה למשך כמה צירים יהיה לי קשה לרדת (חשש ממה שהיה בלידה הקודמת שאגב גם מופיעה באתר הזה).
העדפתי להיות בתנועה כל הזמן.
לנוע ולנשום.

בחדר לידה היו איתי אייל, אחותי, המיילדת המופלאה יוליה (שנכנסה ויצאה כשהיה צריך) שזרמה איתי לחלוטין, אמא שלי ואמא של אייל שסמכתי עליה.

בחדר הלידה היו איתי אנשים שמלווים אותי ביומיום, אנשים שאני סומכת עליהם שידעו לתמוך ולהכיל את הכאב שלי, אנשים שידעו גם לתת לי את המרחב להיות אני וגם להרגיש הכי בנוח להתנתק מהסביבה ולהתחבר לעצמי.

כשמגיע ציר, אני מדליקה את הטנס, נעה על כדור הפיזיו או נתלת על אייל ונושמת.
בנתיים הצוות המופלא שלי סידרו דיפיוזר עם שמן תפוז, רמקול עם פלייליסט שאייל הכין ללידה והוציאו מהתיק בקבוק מים חמים ושמנים.

בארבע שעות הבאות, כשהצירים הופכים תכופים יותר (כל 3-4 דקות) ועם פתיחה של 2.5 מימשתי את החלום שלי והשאיפה ללידה פעילה כמה שיותר.
לגבי ה”טבעית” באתי עם ראש פתוח ואמרתי שאזרום עד שלא אוכל יותר.

נכנסתי כמה פעמים למקלחת עם זרם מים חמים על הבטן ועל הגב התחתון כשברקע מוזיקה שגרמה לי לרקוד, לשיר קצת בין ציר לציר ולהיות הכי מחוברת לעצמי שאפשר.

כשלא הייתי במקלחת הייתי בתנועה בחדר, ממש שמה לב לנשימות שלי.
באיזשהו שלב על כדור הפיזיו הרגשתי מן פקיעה של מים בתוכי, ידעתי, פקעו לי המים, עוד שלב שמקדם אותי.
למרות שידעתי שמעכשיו הצירים יהיו יותר עוצמתיים, שמחתי.
הסתכלתי על העגלה השקופה שבה מניחים את התינוקות והרגשתי שהתינוקת שלי מתקרבת אליי.

אחרי ירידת המים, כשאני על הכדור, עשו לי מוניטור (כשאני מקפצת על הכדור, נעה אחורה וקדימה בזמן צירים, אייל תומך במוניטור שלא יזוז, אמא שלי מלטפת ויושבת מולי, אמא של אייל מורחת לי שמן על הכתפיים ועל החלוק כדי שאריח אותו ואחותי מעסה לי את הגב התחתון ושמה בקבוק מים חמים)
ואז בדיקת פתיחה.
פתיחה 4 וצוואר דק דק.

עוד לפני שהגעתי לפתיחה הזו המיילדת אמרה לי: “את תראי, תגיעי לפתיחה 4, הצוואר יהיה מחוק ואז זה ירוץ לך”.
(לא ידעתי עד כמה..וחכו לסוף הסיפור😉)

כשקמתי מהכדור אל עבר המקלחת כבר התחלתי להרגיש לחצים בטוסיק ושהצירים הופכים להרבה יותר עוצמתיים.
כשיצאתי מהמקלחת כבר הרגשתי לחץ עצום בטוסיק (מסתבר שהיא הייתה ממש כבר למטה והצוואר היה מחוק), העוצמה של הצירים עוד יותר גברה, שום דבר לא עזר לכאב, לא יכולתי להתרכז בנשימות ונתלתי על הקיר כשאייל ואחותי מאחוריי עם לחיצות ומנסים לעזור.

כשנגמר ציר הסתובבתי אליהם והודעתי שאם זה רק פתיחה 4, לא יודעת איך אשרוד בפתיחה יותר מתקדמת ושאני רוצה אפידורל.

המרדימה הגיעה אחרי בערך רבע שעה שהרגישה כמו נצח.
השעה 7:10 בבוקר.
הוציאו את כולם וביקשתי שאמא של אייל (מזכירה שהיא מיילדת שם) תישאר איתי.
היא החזיקה אותי בתנוחת עובר על צד שמאל (כשבין לבין יש לי צירים כל דקה), המרדימה כבר פתחה את המחט, ניקתה את הגב שלי עם אלכוהול ובאה לתת לי את הזריקה
ואז….
אני קופצת וצועקת : “אני מרגישה לחץ, אני מרגישה שאני צריכה ללחוץ..”

המרדימה בשוק לא מבינה מה לעשות
המיילדת בודקת פתיחה
פתיחה 6
מרגישה דחף מטורף ללחוץ מצד אחד
ומצד שני משתדלת להקשיב להוראות של המיילדת
לנשום וללחוץ רק כשהיא אומרת.

בנתיים אייל, אחותי ואמא שלי שמעו מבחוץ את הצעקה וחזרו לחדר, כולם בשוק.

מרגישה עוד ציר לחץ
פתיחה 9

כולם סביבי
מחזיקים ותומכים בי
אני לרגע קולטת את הפנים של אייל אדומות מבכי
ועדיין לחץ עצום.

תוך 5 צירים
(כאבים שלא ידעתי מעולם וגם בלידה הקודמת וממש כאילו נתתי כיף לאלוהים)
6 דקות
(שהרגישו כמו נצח)
השעה 7:16
פלג הייתה בחוץ.

העוברית הקטנה שלי בחוץ,
2.980 קילו של מתיקות ואושר.

הניחו אותה עליי
ופרץ של אוקסיטוצין מילא אותי, את החדר ואת כולם.
אייל חתך את חבל הטבור
ואני קירבתי אותה אליי בשביל שתרגיש אותי ותינק קצת (כמה זה מילא אותי סיפוק כשראיתי שהיא מבצעת כמה יניקות).

אבל
הכאבים לא פסקו
הרגשתי כאבים איומים
גם אחרי שילדתי את השילייה
היה לי קשה להתמקד בתינוקת שזה עתה יצאה מתוכי ולשמוח עם כולם
הכאבים האלו החדשים לא הניחו לי.

המיילדות יחד עם רופא בדקו שוב ושוב את השילייה והחליטו שחייבים להוריד אותי לחדר ניתוח.

בהרדמה מלאה (לא בניתוח) הוציאו באופן ידני (כן כמו שזה נשמע) מהרחם שלי שאריות שילייה וקרישי דם.

כל אלו לא נתנו לרחם שלי להתכווץ וגרמו לכאבים הנוראיים.

אחרי התאוששות הגעתי לחדר פרטי (תודה לאמא של אייל על הקשרים😉) במחלקת היולדות והתחברתי שוב לאייל ולפלג.

למרות הסיום הזה,
הייתה לי חוויית לידה פעילה, טבעית ועוצמתית.
הייתי כל כך מחוברת לעצמי, זזתי, רקדתי, נשמתי, גם נהמתי, וקצת חייכתי,
ידעתי מה אני והגוף שלי צריכים בכל רגע
וזרמתי עם מה שבא.
ידעתי מה אני רוצה אבל באתי עם ראש פתוח.

האווירה בחדר הייתה קסומה,
הכל זרם,
כולם התחברו והיו בתוך התהליך.

והכי חשוב אני שלמה עם כל שלב בלידה ומודה על החוויה הזו,
על פלא הטבע שיצאה מתוכי.

בעמוד שלי אני משתפת חוויות אימהות והורות באופן אמיתי וישיר. מאמינה באותנטיות גם באינסטגרם. מוזמנות לבקר אצלי בעמוד.

כל אחת והסיפור שלה​

שתפי את הקהילה בסיפור הלידה הייחודי שלך: בהכנות, בתהליך, ביום הלידה עצמו, במה שהלך כמתוכנן ובמה שהגיע במפתיע, במה שהיה טוב וגם במה שפחות...
שתפי בפייסבוק
שתפי בטוויטר
שתפי בפינטרסט
העבירי בווטסאפ
העבירי במייל
תהיי חברה? הרשמי לעדכונים:

אנחנו לא אוהבות ספאם. לא מעבירות את הפרטים שלך לאף אחד אחר.

מתנה של לידה

סיפור הלידה של ינאי – 09.06.2023 הריון שלישי, בן שלישי צמוד לעוד שני אחים צעירים,

הלידה הטובה שלי

אחרי שילדתי את הבכורה שלי בלידה טבעית עם דולה מדהימה, היה לי ברור שגם את

רוצה להשאיר תגובה?

היי אימוש, מחפשת משהו?
תהיי חברה,
הרשמי לניוזלטר

הצטרפי לרשימת התפוצה שלנו לקבל עדכונים על כתבות, הטבות והנחות.