סיפורי לידה

לידה טבעית, פעילה ומעצימה – הגוף שלנו יודע ללדת

יום לפני הלידה התעוררתי בבוקר כבדה ותשושה מהרגיל, תחושה שלא אפיינה אותי עד אותו רגע.

“אני מרגישה שמשהו קורה, הלידה קרובה מתמיד” עדכנתי את בן הזוג שלי אליאור.

הקשבתי לגוף, נשארתי במיטה כל היום ואגרתי כוחות. כוחות שהיו כה משמעותיים וחיוניים ללידה. “הגוף חכם כל כך” אמרתי לעצמי ולפנות בוקר ירדו לי המים. 

למרות שהעדפנו להישאר בבית ולהמתין לצירים, נסענו לבית חולים. במיון התברר שאני בפתיחה 2 ומעט צירים במוניטור. הצוות הרפואי המליץ על פיטוצין לזירוז הלידה.

הגענו ערוכים ומוכנים ללידה טבעית ופעילה מתוך אמונה שלמה שהגוף שלי יוכל ללדת ללא עזרה חיצונית ושיש לי את כל הידע והכלים על מנת לעשות את זה בכוחות עצמי ובעזרת אליאור.

בעצתה של אסנת הדולה, סירבנו באלגנטיות. 

“כמה זמן זה כבר ייקח?” אמרתי לעצמי והאמנתי שנתקדם מהר, אבל בפועל ההתקדמות הייתה איטית. מאוד איטית לעומת הכאב שהלך והתעצם. לאחר כמה שעות של צירים במחלקת אם עובר, ולמרות הביטחון שהתקדמתי גילינו שאני בפתיחה 2.5 בלבד. בשלב הזה הייתי עדיין חזקה ועדיין האמנתי שאוכל לעשות את זה.

אט אט החיוכים והשליטה העצמית שהפגנתי בין הצירים הלכו ונעלמו. תדירות הצירים עלתה והצירים התארכו.

לאחר כשעתיים עשו לי בדיקה נוספת: פתיחה 3. מאוכזבת ומופתעת לרעה מצאתי גם כוחות לסרב לסטריפינג. עברתי עם אליאור למקלחת עם הכדור פיזיו שבמחלקת אם-עובר. השהייה במחלקה ולא בחדר לידה הקשתה עוד יותר.. איפה הג’קוזי, איפה הפרטיות, המוסיקה שהכנתי מראש והאינטימיות שחלמתי עליהם?

השמש שקעה. אנחנו כבר בערך 10 שעות מתחילת הצירים, כוחותיי אוזלים וההתמודדות נהיית עוד יותר קשה.

אסנת מסייעת, מעסה את הגב ומקלה על הכאב. אליאור איתי כל הזמן, לא זז לרגע.

בדיקה נוספת: הרופאה מעודדת ואומרת לי שנראה שהתקדמתי ממש והלידה כבר ממש קרובה. 

אבל לאחר 10 שעות של צירים אינטנסיביים ועוצמתיים – פתיחה 4 בלבד…  הרופאה, שנראתה מבוגרת ממני רק במעט שאלה עם עיניה הכחולות הגדולות מאיפה יש לי אומץ ללדת לידה ראשונה טבעית, מאוכזבת, מותשת וכואבת כל כך עניתי לה שאני באמת לא יודעת. 

התנחמתי בעובדה שלפחות אנחנו יכולים לעבור כבר לחדר לידה טבעי, לשקט, לפרטיות ולג’קוזי שכל כך חיכיתי לו. 

בחדר לידה אני מסתובבת ללא הפסקה, חסרת שקט וחסרת מנוחה. הצירים קשים כל כך, ללא שום הפסקה והגוף שלי רועד.  בודקים פתיחה – 5 בלבד!! נשברתי סופית. גם אליאור לא האמין. הוא גם ראה שאני מתחילה להיסדק, אבל המשיך לתמוך וסמך עליי לחלוטין. 

אני מתחילה לשקול לבקש אפידורל.  מתבוננת באליאור ואסנת, גם הם עייפים, גם הם אחרי 12 שעות מטורפות, אני גמורה נפשית ופיזית, לא כך תיארתי את זה, חשבתי שאני חזקה יותר שאני אוכל לעשות את זה.

ברגעים האלו חשבתי שלידה זה דבר נוראי ושאני לא מבינה איך נשים עושות את זה לעצמן, ועוד פעם אחר פעם. הבנתי שאני אצטרך עוד כוחות לדחוף בהמשך, כוחות שאין לי. אליאור היה מודאג כל כך מהמראה שלי, פחד שאני פשוט אפול מהרגליים, אתמוטט ולא אעמוד בזה. 

 זהו! החלטתי לקחת אפידורל. אליאור התחיל לקפל את הדברים כדי לעבור לחדר לידה רגיל ובינתיים חיברו לי עירוי לווריד וחיכינו למרדים. אני מאוכזבת כל כך אבל כבר לא היה אכפת לי משום דבר, הכאב הרבה יותר עוצמתי ממה שהרגשתי אי פעם. 

בתוך שניות ספורות עם העירוי ביד, הרגשתי לחץ אדיר למטה. הרגשתי שהאגן שלי נשבר ושאני פוגעת לעצמי פיזית בגוף, “אני לא יוצאת מהלידה הזו בחיים” אמרתי לעצמי. אסנת מבינה שמשהו השתנה.

המיילדת בודקת אותי שוב. הפעם אין לי שום ציפיות אבל אחרי כמה רגעים, המיילדת מכריזה: פתיחה 10!!!

נפלאות הטבע ופלאי הגוף – 12 שעות צירים לפתיחה 5, וחצי שעה לפתיחה 10!

באישון לילה ובעמידת סקוואט גאיה שלי נולדה.

זעקות הלידה שהדהדו במסדרונות חדרי הלידה הוחלפו בקול זעיר של בכי של גורה קטנטנה ולחה תוך חצי שעה בלבד.

אליאור קיבל את פניה כשעיניה עצומות וחתך את חבל הטבור.

הניחו אותה על חזי, המבט הראשון וההנקה הראשונה חקוקים בזכרוני. לאחר חצי שעה נעמדתי על הרגליים, ותוך יום וחצי הגוף שכח את כל מה שעבר. כיצד ייתכן?

כמה שעות לאחר הלידה, המומה, כואבת ונרגשת, בהיתי בנקודה לבנה על הקיר ולראשונה מתחילת הלידה בכיתי.

הדמעות זלגו מעצמן על ההריון, על הלידה ועל כמה שאני שמחה שגאיה הצטרפה אלינו סופסוף! כמה חיכינו לה…    

גאיה – אלת האדמה ואם הבריאה, לימדה אותנו שהטבע וגוף האדם יודעים לבד את העבודה, אם רק נסמוך עליהם, ניתן להם הזדמנות ונהיה סבלניים..

אילנה יעקובי, בעלת בלוג לשילוב אמהות וקריירה בהייטק. מאמינה בלידות טבעיות, הנקה למרחקים ומנשאים במקביל להתפתחות מקצועית ושילוב נשים בתעשיית ההייטק. כן – זה אפשרי 🙂

כל אחת והסיפור שלה​

שתפי את הקהילה בסיפור הלידה הייחודי שלך: בהכנות, בתהליך, ביום הלידה עצמו, במה שהלך כמתוכנן ובמה שהגיע במפתיע, במה שהיה טוב וגם במה שפחות...
שתפי בפייסבוק
שתפי בטוויטר
שתפי בפינטרסט
העבירי בווטסאפ
העבירי במייל
תהיי חברה? הרשמי לעדכונים:

אנחנו לא אוהבות ספאם. לא מעבירות את הפרטים שלך לאף אחד אחר.

מתנה של לידה

סיפור הלידה של ינאי – 09.06.2023 הריון שלישי, בן שלישי צמוד לעוד שני אחים צעירים,

רוצה להשאיר תגובה?

היי אימוש, מחפשת משהו?
תהיי חברה,
הרשמי לניוזלטר

הצטרפי לרשימת התפוצה שלנו לקבל עדכונים על כתבות, הטבות והנחות.