סיפורי לידה

כמעט בשירותים

אנחנו יושבים מול נרות חנוכה, מחזיקים ביד את הבשורה על הנס הקטן שמתחולל אצלי בבטן. זה קרה מהרררר, שבועיים אחרי החתונה נקלטתי ועכשיו גילינו. כל החיים אני מחכה לזה.. יש לי אהבה מיוחדת לנשים בהריון וסוף סוף גם אני אהיה!!

התאומה שלי הייתה כבר בסוף ההריון שלה, היא ביקשה שאני אלווה אותה אבל פחדתי ממש לראות לידה בלייב, יספיק לי לחוות את שלי.

היא ילדה, באתי לבקר, היא הייתה כאובה ומדדה, סיפרה לי על צירים כואבים, אפידורל, וואקום והרבה תפרים. נבהלתי ממש, פחדתי להגיע לרגע שאצטרך ללדת.

והגיע חודש שישי, במכללה בה למדתי תואר, עשו יום עיון בנושאים כלליים ומגוונים, ביניהם היתה גם סדנא שתפסה את עיניי – ללדת בכיף, גיחכתי אבל החלטתי לבוא.

וואוו וואוו אני רוצה כבר ללדת איזו סדנא מעצימה. זאת הייתה דולה שהסבירה וציירה את הלידה בצורה כל כך טבעית ומרגיעה! מרוב התרגשות התחלתי לבכות וידעתי שככה תראה הלידה שלי!!

חודש שמיני אני מרימה טלפון לדולה וקובעת איתה, שעורי הכנה ללידה וכמובן שתלווה אותי בלידה.

שיעור עם הבעל, עם עוד חברה ואני עם עצמי בתרפיה.

פתאום היו לי מלא שיעורי בית לפני הלידה: טיפות הרב, עלי פטל, עלי סרפד, רוזמרין, כדור פזיו, מלא תרגילים, שירים, תרפיות, סיפור לידה שלי, משפטים חיוביים על הלידה ועוד שנשכחו ממני… ובעיקר לשחרר ולשמוע רק סיפורי לידה טובים ומעצימים.

כבר בשבוע 40+4  כל יום נמתח כמו מסטיק, אני הולכת כרגיל למרפאה, מוניטור, אולטרסאונד ולרופא. יש בעיה הוא אומר. מיעוט מי שפיר, הייתי נותן לך עכשיו זירוז אבל הכל תקין עם העובר, הוא לא מראה סימני מצוקה תחזרי מחר.

לחץץץ לא רוצה ללדת עם זירוז, אני רוצה טבעי קניתי אפילו בריכה ללדת במים, נרשמתי ללידה והבאתי מליון מסמכים בשביל זה. אין סיכוי, החלטתי אם כבר שמן קיק- זירוז טבעי.

40+5 לא מפסיקה כל היום לשתות מלא מים, ולשבת על הכדור, מסיימים לסדר את המזוודה ומתכננת סידורים לעשות היום- ללכת לכספומט להוציא מזומן ולסוע שעה וחצי כדי להביא מיטת תינוק ממש כמעט חדשה יד 2 ומשם להורים של בעלי- שם מחכה לי השמן קיק!

אנחנו בפתח הדלת ופתאום מתחיל לו גל (ציר) קטנטן, אחרי חמש דקות עוד אחד ועוד אחד. בעלי שואל אותי מה עושים? אמרתי לו נוסעים להביא את מיטת התינוק- לידה ראשונה תמיד לוקחת שעות.

עוצרים לתדלק, מתקשרים להורים, אמא שלי צורחת עכשיו טוסו לבית חולים!!!!

בעלי שואל מה אני חושבת, מתלבטת בסוף מחליטה יאללה לבית חולים, הגלים מתגברים כל שתי דקות – חמישים שניות.

מגיעים לבית חולים- נסיעה של שעה וחצי, הגעתי במיוחד לשם כדי ללדת בבריכה.

מתעקשת ללכת ברגל ולעלות ברגל במדרגות!! כל שתי דקות נעצרת נושמת עמוק משחררת וממשיכה. בינתיים זה נסבל אני אומרת לעצמי, בהמשך נראה איך אני ארגיש.

מגיעים לקבלה מבקשים שאחכה למוניטור- תור של עשר נשים, אני היחידה עם צירים. נותנים לי בדיקת שתן – יש לי דם על התחתון, אני יוצאת בלחץ ואומרת לאחות, היא מרגיעה אותי- ככה מתחילה לידה. מודדת לי חום וציר לחץ דם וציר, אני נשענת על הקיר נושמת וממשיכה לדבר איתה, היא שואלת כמה כואב לי מאחד עד עשר אני עונה שמונה, כואב אבל עדיין נסבל.

היא אומרת לי לחכות בחוץ, אני יוצאת, יש לי גל (ציר) בעלי מאחורי מעסה לי את הגב, עוזר לי בנשימות, הוא עצבני, נכנס לאחיות ומבקש שיבדקו אותי, עונים לו שתמתין לתורה.

פתאום אני מרגישה משהו שקרה, לא זה לא ירידת מים כי אני עדיין יבשה זה הפקק רירי.

מיד אחריו אני מתחילה להזיע, באלי להקיא ממש, אני מעיפה את בעלי ממני, לא מסוגלת שיגעו בי עכשיו.

אני מנסה לנשום, כואב לי ממש. אני מתיישבת על הרצפה, לא מסוגלת לעמוד, עוברת אחות ושואלת אם הכל בסדר, אני עונה לא, הכל לא בסדר, כואב לי ממש ואפאחד לא מקבל אותי, היא הולכת לבדוק. אני אומרת לבעלי להתקשר לדולה. היא כאן בבית חולים מלווה עוד יולדת, לא רציתי להטריח אותה לפני שאני נבדקת. אני מתפתלת רוקעת עם הידיים והרגליים על הרצפה, לא אכפת לי שכולם מסתכלים עלי שוכבת על הרצפה, כואאבב ליייי!!!!

היא רצה אלי אני מנסה לקום מתיישרת על הכסאות ומרגישה אותו נכנס אל תעלת הלידה, אני מבינה שיש לי פתיחה מלאה, אני בלידה, אני מתחילה לבכות, אומרת לה שאני רוצה להיות לבד ולא במסדרון, פתאום אני חייבת לשירותים, אני מדדה מהר מהר – שירותי בנים לא אכפת לי. אני נכנסת ומתרוקנת בינתיים הדולה מעסה לי את הרגליים ומרגיעה אותי – אני בלידה, אלו הצירי לחץ, היא מבקשת ממני להכניס אצבע לבדוק איפה הראש, נכנסת לי רק חצי ציפורן, הוא ממש קרוב!!!

בעלי מאחורי הדלת (התא צפוף) היא לוחשת לו משהו והוא טס משם. (היא אמרה לו שאני עכשיו יולדת שירוץ לקרוא לצוות, לבעלי עלה המרוקאי והלחץ, התחיל לצרוח על כולם שם שאישתו יולדת ושיגיעו הרגע).

פתאום נפתחת הדלת נכנסת האחות, שכנראה גם מיילדת, שקיבלה אותנו בכניסה. היא מבינה את המצב ומבקשת ממני לצאת, אני לא מסוגלת אני אומרת, היא צועקת עלי את חייבת! הן מרימות אותי ומשכיבות אותי על מיטה בחוץ, יש מלא רופאים ואחים ואחיות מסביב למיטה, הם מריצים את המיטה, אחד תורה לי מחט בכף היד, השני מנסה לשאול שאלות ואני נושמת מתרכזת בלידה. הם עוצרים מתווכחים קצת, המיילדת מרימה את השמלה שלי וממשיכים להריץ אותי במסדרון, סוגרים את הוילונות במסדרון, אין חדר פנוי.

“אני יולדת על הצד” הודעתי למיילדת. היא עושה לי פרצוף, לא אכפת לי, אני כועסת עליה שלא הכניסה אותי בהתחלה. פתאום נכנס רופא ושואל אם אני רוצה את אמא שלי לידי!

היא הגיעה! בטח!! היא נכנסת ואיתה  התאומה שלי, כל אחת נותנת לי נשיקה ומחזיקה לי יד ואז זה קרה הוא פשוט החליק החוצה. אדום, מתוק ובוכה שוקל 3.100.

וואוו איזו אופוריה איזה לידה מדהימה, שלוש שעות וארבעים ושתיים דקות בדיוק מרגע שהתחילו הצירים (כולל שעה וחצי נסיעה) והוא כאן אצלי ביידים, עלק לידה ראשונה. אין תפרים!! וילדתי בבגדים שלי!!! באלי שוב!!

תודה תודה תודה ה’!!

כל אחת והסיפור שלה​

שתפי את הקהילה בסיפור הלידה הייחודי שלך: בהכנות, בתהליך, ביום הלידה עצמו, במה שהלך כמתוכנן ובמה שהגיע במפתיע, במה שהיה טוב וגם במה שפחות...
שיתוף ב facebook
שתפי בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפי בטוויטר
שיתוף ב pinterest
שתפי בפינטרסט
שיתוף ב whatsapp
העבירי בווטסאפ
שיתוף ב email
העבירי במייל
תהיי חברה? הרשמי לעדכונים:

אנחנו לא אוהבות ספאם. לא מעבירות את הפרטים שלך לאף אחד אחר.

רוצה להשאיר תגובה?

תהיי חברה,
הרשמי לניוזלטר

הצטרפי לרשימת התפוצה שלנו לקבל עדכונים על כתבות, הטבות והנחות.